סב.
א. רבי יהושע אומר מפני שכותב בה. רש"י סתם. ולכ' צ"ב לאיזו כתיבה הכוונה שיש לימנע מקינוח בימין בגללה.
ב. רבא מקמיה דהוי רישא וכו'. עי' תוס' שנתקשו מהא דשכיב אביי ואתו תלמידי אביי לקמיה דרבא. ועי"ש. ולו"ד הק' אפשר דרבא מלך במקצת בחיי אביי, היינו שאביי היה ריש מתיבתא דפובמדיתא ורבא היה ראש במחוזא, ולמלוכה זו נתכוונו כאן שאז שינתה בת רב חסדא את הנהגתה, וכד שכיב אביי היה זה כבר לאחר פטירתה ואז אתו תלמידי פומב' למחוזא קמיה דרבא.
ג. (סב:) לאו אורח ארעא הוא. כלומר לדבר בבית הכסא. וראיתי מי שנסתפק אי חוסר הצניעות הוא רק באופן שהשני יודע שמדברים עמו בבית הכסא, אבל אם השני שומע את הקול ואינו יודע שהמדבר יושב בבית הכסא (ובזמנינו מצוי הדבר בשיחה בטלפון) האם בכל זאת הדבר אסור בעצמותו.
ד. ועד חצות ממש. רצה לומר סוף זמן התמיד. (נלמד בחוה"מ סוכות זמן שמחת התמיד ונסכה. ולעיל הובא קרא מפ' השבוע, מימינו אש דת למו. וגם הוזכרו להלן מיד יצחק ויעקב, ונלמד ביום אושפיזיה דיעקב וספיקא דיומא דיצחק).
ה. אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין. כעין זה איתא בחז"ל על יאיר בן מנשה במלחמת העי. וידוע שבשעה שנפטר הגה"צ רבי הירש זצוק"ל חתנו של הח"ח, ואשתו, הלא היא בת הח"ח, בכתה מאד, אמר לה הח"ח וכי מה רצית שייקח הקב"ה שליש עולם.