והיוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן:
מנלן אמר רבי אלעזר גמר אהל אהל ממשכן כתיב הכא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם ויפרוש את האהל על המשכן מה להלן של פשתן קרוי אהל אף כאן של פשתן קרוי אהל.

מישהו יכול להסביר לי את שאלת הגמרא "מנלן"?

מה הגמרא מחפשת לדעת?
האם מנין שפשתן עצמו מטמא טומאת אהלים?
אם כן, איך זה בדיוק נלמד מהגז"ש שמביא רבי אלעזר? [הרי בפסוק - זאת התורה אדם כי ימות באהל וכו' - לא כתוב שהאהל עצמו מיטמא]