אכילתו דם וזהו תחילת חולי מעיים', ושטיינזלץ בפירושו מסביר שאכילתו נעשית דם.
סליחה על חוסר ההבנה. מה הכוונה מבחינה פיזיולוגית ורפואית, האם המזון שאכל נספג לדם ? הרי תמיד המזון נספג לדם וכך ראוי ואין הדבר מביא לחולי כלשהו ? אם הכוונה לומר שאכילתו היא כאילו אכל דם, אפילו נניח שכך הכוונה, מניין שאכילת דם גורמת לחולי מעיים, הרי הגויים האוכלים מזון בלתי כשר, אוכלים את הבשר שהם אוכלים גם עם הדם, ולא שמענו שיש להם בגלל זה חולי מעיים או כל חולי אחר ?
בכלל, לא ברור איזה נזק בריאותי למעי גורמת אכילה בלא שתיה, על כן הדברים תמוהים לי מאד.
ברור לי שתמיהתי נובעת מחשיבה רפואית מודרנית שאינה תואמת לאופן החשיבה הרפואי בתקופת התלמוד, אך אשמח לקרא אם יש בכל זאת איזשהו הסבר ראוי לדברים הללו. ( האמת היא שאני אפילו מתבייש לשאול את שטיינזלץ עצמו אם לפני כתיבת פירושו שאל ובירר את הדברים עם רופאים ו/או ת"ח בני זמנינו ).