רמי ליה ר' ירמיה לרבי זירא
תנן שלל של כובסין ושלשלת של מפתחו' והבגד שהוא תפור בכלאים חיבור לטומאה עד שיתחיל להתיר - אלמא שלא בשעת מלאכה נמי חיבור
ורמינהו מקל שעשה יד לקורדום חיבור לטומאה בשעת מלאכה - בשעת מלאכה אין שלא בשעת מלאכה לא
א''ל התם שלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזורקו לבין העצים הכא שלא בשעת מלאכה נמי ניחא ליה דאי מיטנפו הדר מחוור להו

במשנה הראשונה יש שלושה מקרים, ובמשנה השניה יש מקרה אחד.
לכאורה קושיית ר' ירמיה היא מהמקרים שבמשנה הראשונה לעומת המקרה שבמשנה השניה, אך התירוץ מיישב רק מקרה אחד שבמשנה הראשונה ("שלל של כובסין").
אם כך, עדיין קשה משני המקרים האחרים שבמשנה הראשונה שמהם משמע ש"לא בשעת מלאכה נמי חיבור", לעומת המקרה שבמשנה השניה שממנו משמע ש"שלא בשעת מלאכה לא".
מדוע הגמרא לכאורה לא מתרצת (ומתעלמת) מכך?