(א)
אמר ר''ש בן פזי א''ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב''ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך
מנין שהפסוק מדבר על מי שמורדי דמעות על אדם כשר?

(ב)
א''ר יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש מלמד שרגש עליהן הר להורגן
מנין שהתעצלו בהספדו של יהושע?

(ג)
א''ר חייא בר אבא א''ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה
מנין שהפסוק מדבר על המתעצל בהספדו של חכם? או שאולי מהפסוק לומדים את הדין העקרוני של מידה כנגד מידה (ואז זה בכל דבר)?