"אמר שמואל השולה דג מן הים, כיוון שיבש בו כסלע חייב".

מתי היא השניה שבה השולה הזה עבר על נטילת נשמה? בשניה שהוציא את הדג מהמים או בשניה שיבש כסלע והוא אוחז בו?

היה ניתן לדמות את זה למבשל ששם הוא עובר כאשר שם את הסיר על האש ואף שהבישול נעשה רק בעוד כחצי שעה, בכל זאת כבר בשימת הסיר מתחייב אם אכן הסיר נשאר והאוכל התבשל. גם כאן ניתן לומר כך, ברגע שהוציא את הדג מהמים עבר כבר על נטילת נשמה אבל רק בתנאי שאח"כ התייבש כסלע ולא זרקו חזרה למים.

ואולי יש לחלק בין נטילת נשמה למבשל.

עוד הערה, רש"י כותב השולה דג. שהיה ניצוד ועומד מבעוד יום, וגם תוס' כתבו בדומה.
ולא הבנתי מה ההכרח, ומה איכפת לן אם גם עבר על צידה מלבד נטילת נשמה?