ת''ש רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה לדקה אין לגסה לא אי אמרת בשלמא ת''ק סבר מיטרח באוכלא לא טרחינן שווי משוינן היינו דקא אמר ר' יהודה החרובין לדקה נמי שווי אוכלא הוא אלא אי אמרת ת''ק סבר שווי אוכלא לא משוינן מיטרח באוכלא מטרחינן רבי יהודה דמתיר בחרובין לדקה כל שכן לגסה ... קשיא

הנחת הגמ' ש"כל שכן", אם מותר לטרוח לדקה מותר לטרוח לגסה.

לכאורה אפשר לתרץ שרבי יהודה סבירא ליה שאמנם מיטרח באוכלא טרחינן אבל לא טרחינן כולי האי בטרחה מיותרת שאינה צריכה כלל.
ולכן בדקה שאוכלת קשין אינן מרוסקין רק ע"י הדחק טרחינן עבורה ומרסקין שעי"ז נוח לה יותר, אבל גסה שאוכלת קשין שאינן מרוסקין לכתחילה, וניחא ליה בהכי ובהכי בשוה, אינה צריכה שום ריסוק ולא מקרי טרחינן אלא טרחינן שלא לצורך, ובכה"ג לא מתיר.