א. שמע מינא תלת. אבל אסור בנעילת הסנדל, שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ומקצת היום ככולו. צ"ע מדוע לא כתב גם שאבל אסור ברחיצה.

ב.ראה תוספות מועד קטן כ: שהוכיח מכך שרבי חייא לא קרע בגדיו כי אין חיוב קריעה בשמועה רחוקה, אך הדברים אינם פשוטים שכן עסקינן באבלות על או"א ושם בפשטות יש לקרוע גם כאשר עסקינן בשמועה רחוקה.

ג. הבדיקה בלילה מחמת שבני אדם מצויין בבתיהם ומחמת שואור הנר יפה לבדיקה. יש שרוצים להסביר שמדובר בשני טעמים מצטברים, כלומר אם היה הטעם רק מחמת זריזות, אז אולי לא היה מקום להפסיק צורבא מרבנן מלימודו אך כיון שיש חשש שלא יבדוק בזמן שאור הנר יפה לבדיקה, לכן יש להפסיקו.

ד. לכאורה לפי הטעם שאור הנר יפה לבדיקה מה היה הספק של הגמרא אם הבדיקה בלילה או ביום, הרי ביום אין אור הנר יפה לבדיקה? אלא שיש שהסבירו שהה"א היתה שיבדוק מיד בתחילת היום, עלות השחר, שאז עדיין אור הנר יפה לבדיקה.

ה. המשכיר בית לחברו. נשאלתי היום מדוע הגמרא לא מביאה ראיה מענין מעקה, ועשית מעקה לגגך שחל על השוכר והשבתי כי כאן ברור שחל על השוכר מצד ולא תשים דמים בביתך אלא שעתה הסתפקתי האם יש ה"א לומר שחל על המשכיר, שכן בפסוק כתוב כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. משמע שהחיוב חל כבר בעת הבניה, ולפיכך אולי יש מקום לומר שחל על המשכיר, הבעלים. אלא שנראה שהחיוב חל על השוכר שכן הלאו הינו לא תשים דמים בביתך ו"העשה" בא לחזק את הלאו אבל יונק כוחו מ"העשה" וכמו בצדקה ושילוח הקן וכדברי הרמב"ן במסכת קידושין. ואולי צ"ע נוסף.

ו. הכל נאמנים על ביעור חמץ, נשים, עבדים ואפילו קטנים. יש שהסיקו שקטנים אינם נאמנים, שכן עד אחד נאמן באיסורים לא נאמר על קטנים. לא מצינו למשל שקטן יכול לטבול כלים ולומר שטבל.

ז. לגבי נאמנות אשה בענין בדיקה - תוס' כותב שאם בדיקת חמץ היתה מדאורייתא לא היו מאמינים לנשים שכן נשים עצלניות הן, איכא טירחא יתירא וצריך דקדוק גדול. כמדומני שבשו"ע יו"ד פסק שנשים נאמנות להעיד על איסור ודאי אך כשיש ספק אינן נאמנות וצ"ע.