ז.
א. המקדש בשש שעות ולמעלה. רש"י פי' בשעה ששית, והתוס' (נדפסו בסוף עמ' ב' לעיל) פי' מסוף שש. והעירו שלכאורה להלן כא: איתא על זה שעות דרבנן משמע טפי כרש"י.

ב. באותו ענין רש"י מיישב איך עקרו חכמים קידושי תורה, ומיישב אדעתא דרבנן מקדש ומסיים בהפקר ב"ד. והאריכו בזה ראשונים בכמה דוכתי דאדעתא דרבנן סגי שהרי הוא כמקדש על תנאי שיסכימו רבנן ורבנן מאסו בקידושיו. אלא שאם תשאל הני מעות שנתן מה תהא עליהן, האם הוו גזל או פיקדון בידה, על זה אמרי' הפקר ב"ד. וצ"ב קצת לשון רש"י כאן. (ועי"ש שהק' בגמ' תינח קדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר, ועי' רש"י בשם רבותיו ובשם עצמו וכו'). ובאמת מעירים דבקידושי כסף היה אפשר לעשות הכל על ידי הפקר ב"ד שיפקירו ממונו רגע קודם שמקדש ולא יחולו קידושיו. ובכ"ז אכ"מ.

ג. בהר הבית. עי' תוס' שנתקשו דאסור ליכנס במעות. לכ' צ"ב איך נפרנס כל קוני סלתות וקינים וכדו' הא היו צריכים למעות, אם לא ניישב כתוס'. ויל"ע.

ד. בתוד"ה בלבער. ממש"כ גבי ברכת אירוסין בסוה"ד נראה שכך היה מנהגם לברך ואסר הארוסות וכו' לאחר מעשה הקידושין דלא כמנהגינו. ויל"ע.

ז:
ה. אבי הבן אה"נ. והיינו להאי מ"ד, אבל למאי דקי"ל על ביעור גם אבי הבן מברך על המילה, וכמ"ש רש"י להלן. (וה"ה נברך בעצמינו על הפסח והקדשים אם נזכה לשחטם לבד, על השחיטה), וקצ"ב מש"כ התוס' למול גרים דנראה דכן הוא גם למסקנה.

ו. העושה לולב מברך שהחיינו, וכן בסמוך על סוכה. והנה בסוכה מוזכר בפוסקים דלמעשה שהחיינו דתחילת הישיבה פוטרת גם את העשייה, וכמדו' דגבי לולב לא נזכר, וצריך חיפוש מחיפוש.

ז. חוץ מן הטבילה. עי' תוס' שדנו גבי שאר טבילות, ולגבי נטילת ידיים, ומשמע דלא מצאו חוץ מזה. ולא העירו על מנהג אשכנז לברך על הדלק"נ שבת אחר ההדלקה, וקצת משמע דלא נהגו כן במקומם ובזמנם, ויל"ע. וכבר נדחק המרדכי (הובא ברמ"א) דעושין כן משום שחששו שמקבלות שבת בברכה וייאסר להן להדליק (אע"ג דסגי לזה תנאי ואין כדאי לבטל דין עובר לעשייתו בשביל זה, וגם היה מוכח מתוכו דאין מקבלות עדיין), ומקיימות עובר לעשייתו בכך שאין נהנות עד אחר הברכה (שג"ז צ"ב דהא הברכה אינה על ההנאה אלא על מעשה המצוה דההדלקה).
וברוב עדות הספרדים נהגו לברך קודם ההדלקה. אמנם הבן איש חי פסק לברך גם הן לאחר ההדלקה, אבל כפי הנראה לא נתקבלו דבריו אצל רובן. (והראוני לא' מחכמי הספרדים בדורינו שהאריך מאד לבסס שאין להן לנהוג כך. והיה מי שאמר בדרך הלצה דמתוך ספרו אפשר לדעת בכל ענין גם את דעת הבן איש חי, על דרך מה שהיה בנו של רב אומר לאמו בשם אביו ודוק).

ח. מציאה ממציאה. לכ' הכוונה מדשאור לא יימצא בפסח, הרי צריכין למוצאו קודם הפסח, ואת זה נלמד מהגביע דהמציאה היא על ידי חיפוש. ודוק.