תורתך שעשועי – פסחים דף ז

א. "הבודק צריך שיברך...מאי מברך? לבער...על ביעור...". והטעם שאין מברכים על ביטול חמץ משום שאין מברכים על מעשה מצווה שנעשה במחשבה, וביטול צריך להיות בלב. והקשה הגרעק"א מדוע מברכים על הפרשת תרומות ומעשרות, והרי הדבר נעשה בלב, ותירץ שמכל מקום לאחר מכן יש מעשה מצווה כשנותנו לכהן וללוי.

ב. בראשונים הביאו מספר טעמים, מדוע אין מברכין שהחיינו על בדיקת חמץ: יש שהסבירו שגמר המצווה הוא בביעור ולכן אין מברכים. יש שכתבו (ראה ברא"ש) שמצוה זו אינה אלא לצורך הרגל לתקן הבית ולבער החמץ ולפיכך סומכים אזמן דרגל. בקרבן נתנאל חשב לומר שבזמנו לא מברכים שהחיינו על עשיית סוכה שכן רק בזמנם כל אחד היה עושה סוכה לעצמו אבל בזמננו שאחד עושה סוכם לאחרים, אין נראה שיברך העושה ושאר האנשים לא יברכו, ולפיכך סומכין על ברכת הזמן בקידוש, וה"ה גם בענייננו – אין נראה שיברך הבודק וכל השאר לא יברכו, ולכן יוצא י"ח בברכת שהחיינו בקידוש. יש שפירשו (אבודרהם) כי ברכת שהחיינו מברכים על שמחה והנאה, ואין לאדם הנאה בשריפת חמץ שמכלה בה ממונו. יש שפירשו כי כל ענין הבדיקה הוא להישמר מלעבור על לאו ולא מצאנו שמברכים שהחיינו על מצוה שכל עניינה להישמר מלעבור על לאו. יש שהסבירו שלא מברכים שהחיינו כיון שאין זמנה רק בי"ד בערב, שכן המפרש ויוצא לים ויחזור רק במהלך החג, מחוייב לבדוק אפילו בראש השנה, ואז לא יהיה ניכר הדבר.

ג. פסק במ"ב שאם בירך על בדיקת חמץ לא יצא.

ד. הרא"ש מרחיב את הדיבור על מצוות שמברכין לפניהן "על" ועל מצוות שמברכין לפניהן "ל". והביא בשם ר"ת שמברכין "על" במצוות שנעשות מיד, ומברכין "ל" במצוות שיש שיהוי עד עשייתן; ובריב"א חילק ואמר כי מברכין "על" במצוות שאפשר לעשותן ע"י שליח, ומצווה שאי אפשר לעשותה ע"י שליח מברך "ל".

ה. מברך עליהן עובר לעשייתן. יש להיזהר לא לברך על התפילין לפני שהוציא אותן מנרתיקן, שכן אחרת יהיה כאן עובר דעובר לעשייתן (ראה במגן אברהם).

ו. "ויחפש, בגדול החל ובקטן כילה". לומדים ענין המציאה ממציאת הגביע ע"י יוסף, ואולם שם החיפוש היה בבוקר שכן הפסוק אומר "הבוקר אור והאנשים שולחו..." וכתב בפנ"י שכיון שבפסוק לא נזכר במפורש שהחיפוש היה לאור היום, אין ללמוד משם שחיפוש טעון אור יום, ומכך שלומדים ממקור אחר שחיפוש צריך להיות באמצעות נר ("אחפש את ירושלים בנרות"), ממילא יש לומר כן גם לענין בדיקת חמץ.