תורתך שעשועי – פסחים דף ח'


א. "אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין כדי לבדוק", משמע שאם רוצה, יכול לבדוק גם שם, ומדוע מותר לו לאדם להכניס עצמו לסכנה כדי לבדוק חמץ? ובהמשך הסוגיא אמר פלימו שאינו בודק מפני הסכנה ומשמע מדבריו שגם אם רוצה לבדוק אינו בודק.

ב. "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או בשביל שאהיה בן עוה"ב הרי זה צדיק גמור", וכבר הקשו והרי אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. וברש"י תירץ "צדיק גמור" בדבר זה, ובר"ח פירש "צ"ג", צדקה גמורה ולא צדיק גמור. פירוש יפה מופיע בבעל הערוך לנר שמסביר שכל רצונו הוא שבנו יחיה ויוכל לעבוד את ה' וכן שילמד תורה כראוי בעוה"ז כדי שיהיה בן עוה"ב (כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עוה"ב), כלומר רצונו הוא בשכר רוחני בעוה"ז כדי להגדיל שמו יתברך, ובכהאי גוונא לא קרינן ביה עובד על מנת לקבל פרס. והארכנו בענין זה בגמ' ברכות בסיפור על רבי זירא שכאשר היה חלש מלימודו היה יושב בפתח ביהמ"ד כדי לעמוד בפני הנכנסים ולקבל שכר...וכן לענין משה רבינו שהגמ' בסוטה י"ד אומרת שביקש להיכנס לארץ כדי לקיים מצוות התלויות בארץ ולקבל עליהן שכר, ובמהרש"א שם הסביר שאין כאן אל תהיו כעבדים...שכן דין זה שייך רק במקום שכבר נתחייב במצוה אלא שכאן משה טרם נתחייב.

ג. "כל אדם שיש לו קרקע, עולה לרגל...ולא יחמוד איש את ארצך", ומה טעם הדבר? הסבר יפה ראיתי במהרש"א על אתר, וכתב כתב: "נראה הטעם בזה דעיקר מצוות עשה של עליית רגלים לשמוח שם במצוות פירות הארץ שהם הביכורים ומעשר שני ולשמח שם בהם את העני והגר והלוי באכילתן והיא עלייתן לשם שמים משא"כ מי שאין לו קרקע שלא יכול לקיים כל זה ועלייתו אינו לשם שמים ולזה נסמך כאן מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים...כדי שלא יהו עולי...דהיינו שלא תהא עלייתו שלא לשמה אלא לשמוח עם פירות שהביא לשם מצוות ביכורים ומעשר שני הגדלים בקרקע וק"ל".