דתניא וחטאה בשגגה פרט למזיד
והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פוטר בהן את המזיד מעילה שאין בה כרת אינו דין שפטר את המזיד
לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה תאמר במעילה שחייב בה מיתה
ת''ל בשגגה פרט למזיד

ואמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה

ואמר ליה הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית ...

מר בריה דרבנא אמר הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שלא עשה בהן שאין מתכוין כמתכוין שאם נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שפטור תאמר במעילה שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל

רב נחמן בר יצחק אמר הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא מתחייב בהן שאין מתעסק כמתעסק שאם נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר שפטור תאמר במעילה שאם הושיט ידו לכלי ליטול חפץ וסך ידו בשמן של קודש שמעל

מהלך הסוגיה:
1 - יש קושי בברייתא (קושיית רב נחמן בר יצחק)
2 - תירוץ רב חייא בר אבין
3 - תירוץ מר בריה דרבנא
4 - תירוץ רב נחמן בר יצחק

התירוץ של רב חייא בר אבין - איכשהו ניתן להכניס ללשון הברייתא המקורית (כחיסרון בגרסה או בהבנה שלנו).
אך שני התירוצים האחרים לא כל כך מסתדרים עם לשון הברייתא המקורית.

אז איך יש להתייחס לשני תירוצים אלו?
האם שחזור הכוונה המקורית של הברייתא (קשה מאוד לטעון כך, כי זה ממש לא מה שכתוב בברייתא)
או אולי שחזור הגרסה המקורית של הברייתא? (גם קשה לטעון כך, כי עד כדי כך יש טעות בגרסה [משפט שלם נעלם, ומשפט חדש הופיע במקום זה בברייתא]?)
או אולי הצעה פרשנית נוספת (של אמוראים!) לאמור בברייתא (תנאים!)?