(לא:) תרומת חמץ בשוגג חייב. פירש"י משום לפי מדה. אע"פ שבגמ' דחו זאת, כפה"נ משום דזה יותר קרוב לפשט ללא אוקימתות רחוקות (דס"ל כריה"ג וכר"נ בן הקנה).

לב.

א. אחד תרומה טמאה. מזה אין להביא ראיה דלפי מדה, די"ל דמשלם רק דמי עצים.

ב. מעיקרא שויא ד' וכו'. עי' רש"י דאי לפי מדה, משלם השאר מדין גזלן. והיינו דהחומש רק על הסאה הראשונה, וכן יכול לשלם השאר לא רק בפירות.

ג. אכל גרוגרות ושילם תמרים. שמעינן מהכא (אולי נתפרש כן גם במתני') דיכול לשלם בפרי אחר ולאו דוקא באותו שאכל.

ד. סבר לה כרבי נחוניא בן הקנה. לכאורה מהאי סוגיא מוכח כרש"י לעיל כט. דחייבי כריתות לר"נ פטורין מתשלומין רק במזיד ודלא כתוס' שם, דהא הכא משוינן מיתה בידי שמים לכרת ומוכח בסוגיא דרק במזיד פטור מתשלומין. וצ"ע איך יישבוהו התוס'.

לב:

ה. כולהו ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה. יל"ע אי מוכרח דהיינו אסור מה"ת כר"י ולא סגי לזה מדרבנן כר"ש. וכמדו' דבדרך כלל אין הלכה כשיטה, דהיינו ככל הני כולהו ס"ל או אמרו דבר אחד. ואם הני כר"י שפיר אינן להלכה דקי"ל כר"ש. ואי ייתכן שיסברו אסור מדרבנן, יש ליישב דמ"מ אין זה סותר הכלל, כיון דכאן עיקר כוונת אביי לבאר טעמו דריב"נ, וכאומר גם ריב"נ קאי בשיטת האוסרין. ודוק.

ושוב שלחוני (הרב כוכב) למקורות שבהם מובא ממש כעין זה ממהר"ם חלאוה.