מט.

א. ראבר"צ אומר תרומה מלפני השבת. יל"ע אי חשיב מכריע, כיון דת"ק אמר את הכל והיינו בין חולין ובין תרומה ונחשב שנזכר חילוק זה בדברי החולקים הראשונים.
ב. הגיע עת לבער את החמץ. צ"ל שהיה ברור שאין הכוונה רק לשיירי מאכלם. ולעומת זה היה זכור שהיה שם רק חולין, כי היכי דלא לסתור לדבריו במתני'.
ג. וכן מי שיצא וכו'. ר"ל וכן מצינו שחילקו דלפעמים חייב לחזור ולפעמים לא. ואולי קאי אשיעורא דסוף דבריהם דשוין לר"מ ור"י.
ד. וחכמים אומרים. עי' תוס' בשם ירושלמי. ולכ' הדברים צ"ב, דהא בחמץ מצות תשביתו מה"ת די בביטול ומדרבנן בביעור ממש, ובפחות מכביצה הסתפקו חכמים בקיום דאורייתא, וממש כן הוא בשריפת קדשים קלים דמה"ת נשרפין בכל מקום ומדרבנן לפני הבירה, ובכל זאת החמירו בכזית לקיימו עם התוספת שלהם, ומה כוונת חילוק הירושלמי.
ה. כל סעודה שאינה של מצוה וכו'. ונמצא דיש ב' נפ"מ מהידיעה אם הוא סעודת מצוה, לגבי לחזור לבער חמצו, ולגבי ת"ח שאין רשאי להסב בה. וכמובן דנפ"מ במי שנדר לא לאכול כי אם בסעודת מצוה. ועי' ים של שלמה סו"פ מרובה בכל מיני הסעודות שנהגו בהן, איזה מהן הוו סעודת מצוה.
ו. שם. לכאורה הכוונה בסעודת מרעים, אבל בביתו יכול ת"ח לאכול פת שחרית וערבית גם ללא סעודת מצוה. ומ"מ היו מגדולי הדורות יחידים שהחמירו אף בזה, לסיים מסכת בכל סעודה בעלמא ואכמ"ל. וקצ"ב דלהלן אמרו דכל הנהנה מסעודת רשות גולה, משמע אף מי שאינו ת"ח. ואפשר דהכוונה גם שם ת"ח. או דלמי שאין ת"ח אינו בגדר איסור ומ"מ גולה.
ז. בת כהן לישראל, היינו לע"ה כבסמוך. ולכ' לא מצינו מקור ליזהר בבת ישראל לכהן. ועוד האריכו בפוסקים דאין שומרי תורה ומצוות בזמנינו נחשבים ע"ה לענין זה ולא לכל העניינים דלהלן, ויש שצירפו דכהני זמנינו אינן אלא כהני חזקה, וגם מסתמא לא ניחא לאהרן דבנותיו יישבו בבגרותן עד שילבין שערן בגלל חשש ישראלים לינשא להן. ועוד כמה טעמים שנזכרו בפוסקים דלא נהגו להחמיר בזה בזמנינו.
ח. וישא בת ת"ח. ידוע שהחזו"א היה מורה שבת שקיבלה חינוך ראוי בבית הספר אינה נחשבת בת ע"ה לענין זה. וכפה"נ שהוא הבין שהיא עצמה מגדלת בניו כראוי ולא משום שאביה יגדלם.
ט. וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח. בנותן ענין העובדה שהציעו את האבני נזר לחתן לבעל דברי חיים מצאנז ובחנו כמה שעות, ולן בביתו, ולמחרת ביקש לבחנו עוד. א"ל העילוי הצעיר שאם כן עליו לבחון את החותן. לשאלת הד"ח מאי כוונתו, ענהו שכל הסיבה שהחותן בוחן את המיועד לחתן, הוא כדי לוודא שמשיא בתו לת"ח, ובאמת מהאי טעמא היה ראוי שהחתן יבחון את החותן כדי לוודא שהוא נושא בת ת"ח, אלא מאי, החתן סומך על המבחן הראשון שנבחן החותן כשהיה חתן בשעתו, אבל כעת כשהד"ח לא סומך על המבחן הראשון שבחן את החתן, א"כ גם החתן צריך לבחון... (ואמר אז הד"ח שהוא רואה שהבחור שייך לקוצק וכן הווה כידוע).

מט:

י. מה ארי דורס ואוכל. יש שהמליץ על פי זה שיש אנשים שאוכלים בכוונות האר"י...
יא. ע"ה אסור לאכול בשר. יש שפי' שאם אינו ממלא חובתו בעולמו והרי הוא בעצמו כבהמה וכנ"ל, א"כ אין לו הצדקה להרוג בהמה למאכלו, דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי.
יב. מותר לנוחרו, עי' תוס' להלן דהיינו בכופר להכעיס, ועי' רי"ף ברודף, ועי' יעב"ץ לפרש דבריו. ועכ"פ האריכו התוס' דכמה ענייני ע"ה יש, וכתבו הפוסקים דכל עניינים אלו (בין להמפרשים כפשוטן באופנים מסויימים ובין להמפרשים כביטוי לחיוב ההרחקה מהם) אינם שייכים לשומרי תורה ומצוות בזמנינו. ואף לכופרים להכעיס וכדומה כבר ידועין דברי החזו"א ביומא בסוגיית מורידין ולא מעלין דאין לזה שייכות כלל בדורות פחותים אלו, עיי"ש בדבריו.
יג. מוחלפת השיטה. לא נתפרש היכן יש להחליף.
יד. חזרתו כטומאתו. גם לענין חמץ אע"פ שלא מיירי כלל בטומאה.