למדנו בדף מג ע"ב: אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו
בהמשך דף מד ע"ב ודף מה ע"א העמידה הגמרא את רב יוחנן כשיטת ר"ע:
ורבי יוחנן דאמר כרבי עקיבא הי רבי עקיבא..
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מדרבנן נשמע לרבי עקיבא מי לא אמרי רבנן משרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה לרבי עקיבא נמי משרת להיתר מצטרף לאיסור מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה כולה אמר ליה משום דהוה נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין נזיר הא דאמרן חטאת מאי היא דתניא כל אשר יגע בבשרה יקדש וגו' יכול אפילו לא בלעה תלמוד לומר בבשרה (יקדש) עד שיבלע בבשר יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תיפסל ואם כשירה היא תאכל כחמור שבה.. ורבי עקיבא תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור והוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין

יוצא לפי ר"ע היתר מצטרף לאיסור בשני דברים: בנזיר וחטאת. ואיך העמידה הגמרא את רב יוחנן כר"ע שסובר שהיתר מצטרף לאיסור רק בנזיר???