שלום לכולם.

בגמרא שלמדנו היום הובאה ברייתא:
"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות. אלו הן: באר והמן וקשת כתב ומכתב והלוחות וקברו של משה ומערה שעמד בו משה ואליהו פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים"

מבואר שהקשת היא מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.

אולם בדברי הרמב"ן אנו מוצאים דעה אחרת. כך כותב הרמב"ן על הפסוק (בראשית ט, יב) "ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם":

"זאת אות הברית אשר אני נותן - המשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית, ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן. ואמרו בטעם האות הזה, כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאלו מן השמים מורים בו, וישלח חציו ויפיצם בארץ (תהלים יח טו), אבל עשאו בהפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים, וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם. ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו:
ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת, וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר את קשתי "נתתי" בענן, ולא אמר "אני נותן" בענן, כאשר אמר זאת אות הברית אשר "אני נותן". ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה. ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם:"

פירוש לדברי הרמב"ן:
בתחילה דייק הרמב"ן מלשון הכתוב שהקשת נבראה לאחר המבול, על מנת לשמש אות לברית בין הקב"ה לבני האדם שלא יהיה שוב מבול על הארץ. אך הרמב"ן הקשה על כך מדברי המדענים (!) שהוכיחו שהקשת אינה בריאה העומדת בפני עצמה, אלא היא בסך הכל צורה הנגרמת על ידי השתקפות של אור במים, ולכן מסיק הרמב"ן שהקשת נבראה כבר בבריאת העולם ולא לאחר המבול.

אך לפי מסקנת הרמב"ן שהקשת היא השתקפות של אור במים (כפי שידוע לכולנו), אם כן הקשת נבראה ביום שנבראו אור ומים, ולא בערב שבת בין השמשות כדברי הברייתא.
ומצד שני, ניתן ליישב שהמציאות הזו שהשתקפות של אור במים יוצרת צורה של קשת לא הייתה קיימת כבר כשנבראו האור והמים אלא היא נוצרה לאחר מכן, ואז אפשר לומר כדברי הברייתא שהקשת נבראה בערב שבת בין השמשות. אך אם כן מדוע חזר בו הרמב"ן מפירושו הראשון, הלא לפי סברה זו ניתן לומר גם שהקשת נבראה לאחר המבול.