על דרך הדרש :
כידוע, מיכל 'תקפה' את דוד על הפשלת מעילו כלפי מעלה בעת ריקודו וכרכורו לפני ארון ה' כשהעלהו לציון, בניגוד לשאול אביה שהיה צנוע ביותר כראוי למלך ( שכן גם כשרוחץ במקוה רוחץ לבדו ).
ובדפים אלו שאנו לומדים ( אתמול ) למדנו שהכהנים הלכו עד ברכיהם בדם. ובשעה שהביאו עצים למערכה היו עושים כן - להפשיל בגדיהם מעלה, שאינה עבודה, אבל לא בעת העבודה משום 'מדו בד'.
יוצא שכרכורו של המלך לפני הארון נחשב אצלה כעבודת הכהנים, ששניהם צריכים לעבוד ולמלא תפקידם כשמדיהם עליהם במלוא אורכם וצניעותם.
ודוד השיבה שנחשב בעיניו כעבד לפני המלך ולא ככהן, לכן נהג כפי שנהג.
ועניין זה התרחש שלשה חודשים לאחר פרץ עוזה, בו טעה דוד לחשוב שאין מצוה שהכהנים ישאו את הארון אלא אפשר לשאתו בעגלה, ועתה שחזר בו לתקן את טעותו, הרי ברור שאם נשיאת הארון היא 'עבודה' ולא סתם נשיאה ואם כן בכהנים במדים דווקא ( וכשיטת הרמב"ם ) ולא בלויים או בזרים, צריך היה להבדיל בין מי שעובד ממש למי שרק רוקד שאינו עובד אלא רק כמסייע וכמו הלויים שמשוררים בכלי נגינה, שאין להם מדים.
האם אפשר שלכן הקפיד דוד לרקד לפני הארון בהפשילו מעילו, להבדיל בין הכהנים העובדים לשאר העם המסייעים להם בעבודתם, כמורה הוראה לעם ? ( צ"ע )