בדידי הוא עובדה :
לפני די הרבה שנים, בעת שירות מילואים, נקראתי אל חיילת שהיתה במצב קונברסיבי עם נשימת יתר והתכווצויות ונימול בשרירים וסחרחורת על סף עילפון. המצב התפתח אצלה כתגובה נפשית-גופנית בעקבות ויכוח עם המפקד שלה שדרש שתבצע משימה כלשהי וסרב לתת לה חופשה או פטור כלשהו.
ניסיתילהסביר לה כיצד ניתן להפסיק את המצב ע"י נשימה מתונה נשלטת ( לספור לאט [לאו דווקא עד מאה כבגמרא...אבל זו גם כן דרך להשאה מחשבתית] ולנשוף בפה קפוץ מעט ), הרפיית שרירים והשאה מחשבתית.
היא התרגזה על נסיוני זה : 'כאילו מה אתה חושב שאני, משוגעת ?' ומרגע שהחלה לכעוס עלי פג המצב מאליו ונשימתה שבה לסדרה. הכעס עבר מהמפקד אלי...
כמובן שהיא רצתה בלי להיות מודעת לכך להיות 'חולה' כדי לאלץ את המפקד לתת לה את מבוקשה. משלא ויתר לה 'נכנס בה השד' שלא 'יצא' אלא כאשר הרגזתי אותו...