כך איתא בסוגיא שלנו:
רב ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי. אישתלי וטעים מידי. הבו ליה כסא ואבדיל. אמרה ליה דביתהו, והא מר לא עביד הכי. אמר לה, שבקיה כרביה סבירא ליה. ע"כ.

וכאשר למדתי הדברים, הם הזכירו לו מעשה דומה מאוד שמופיע בש"ס, שזו לשון הגמרא במסכת שבת (יב:):
ר' ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי. קם שמעיה קא בדיק לנהורא דשרגא. אמרה ליה דביתהו, ומר לא עביד הכי. אמר לה שבקיה כרביה ס''ל. ע"כ.

והנה כאן, אצלינו, נחלקו רש"י ורשב"ם והתוס' מיהו רביה דר' ירמיה, האם הכוונה לרב או לרב הונא. אך שם אין מה להסתפק, שוודאי הכוונה היא לר' ירמיה עצמו שהיה רבו של שמשו.
אולם מה שמעניין הוא ששני המעשים הם סביב הסיפור שר' ירמיה נקלע לביתו של רב אסי, ובאופן מפתיע שני המעשים התרחשו בשבת. משכך, לא מן הנמנע הוא להניח ששני המעשים היו באותה השבת, ובעלי הש"ס חילקו אותם והעמידו כל אחד על מקומו. וכה"ג כתבו התוס' בבכורות (לד:) ז"ל: ואומר רבי דשלושתם שאל בבת אחת, והש"ס קבע כל אחת במקומה כפי מה ששייכא. עכ"ל. וכ"כ עוד בכ"מ.

ועוד ניתן לדלות מאותו הסיפור את צורת ההתייחסות של נשות הת"ח לבעליהן, שאנו רואים שכינתה את בעלה "מר" ולא בלשון נוכח [עי' בברכות (כז:) והיינו דקאמר ליה רבי ירמיה בר אבא לרב מי בדלת אמר ליה אין בדילנא ולא אמר מי בדיל מר. ועי' בתוס' ערכין (ה.) ואכמ"ל]. אכן לעומת זאת מצאנו לכאורה בכמה מקומות (כגון בברכות י. כח. שבת קנא: ב"מ נט: ועוד הרבה) שלא הקפידו על כך.






_______________

הלב כואב ועדיין מתקשה לעכל את הבשורה המרה בדבר הסתלקותו של מרנא הגאון האדיר הגר"ע יוסף זצוק"ל. מחשבות חכמים יתמהו ורעיוני מהירים יתמהמהו, לבבות עמדו מלדרוש ולשונות נלאו מלפרושׁ את שבחו ומעלתו של האי גברא רבה צדיק ונשגב. אם כנים הדברים, יהיו הם לעילוי אחר עילוי לנשמתו הטהורה.