רב יעקב בר אבא איקלע לבי רבא חזיה דבריך בורא פרי הגפן אכסא קמא והדר בריך אכסא דברכתא ואישתי א''ל למה לך כולי האי הא בריך לן מר חדא זימנא אמר ליה כי הוינן בי ריש גלותא הכי עבדינן אמר ליה תינח בי ריש גלותא דהכי עביד דספק מייתי לן ספק לא מייתי לן הכא הא מנח כסא קמן ודעתן עילויה אמר ליה אנא עבדי כתלמידי דרב דרב ... (שאפילו אמירה של בואו נברך מהוה הפסק וכ"ש ברכת המזון בעצמה)

סגנון הדברים יוצר תחושה שרק לאחר שדחה את הסברו הראשון הביא רבא את ההסבר הנכון

מדוע לא השיב לו מראש את שהשיב אח"כ שברהמ"ז היא הפסק וניסה להאחז בתחילה בקרנות המנהג אצל ראש הגולה שגם הוא ידע שאין מקרה זה דומה?