קיב.

א. נימא שבעה קולות וכו' ואי לא וכו'. לכאורה מדוע לא יאמר. ואפשר שמשום שאין נר כפי' הרשב"ם ואינו יודע בעל פה, או אין לו ספר תהילים. (לפני שנהגו בקבלת שבת היה זה מזמור נדיר כרוב התהילים). או דאם אין לו ספר אינו רשאי לאומרו בעל פה.

ב. תנא דבי אליהו אע"פ שאמר ר"ע וכו'. ידוע דיש דיעות דלא כתוס', דתנא דבי אליהו לא קשור ללימוד רב ענן עם אליהו הנביא אלא מדרש אגדה הוא על שם חכם הנקרא אליהו וכמו תני דבי רבי ישמעאל וכדומה. ואז א"ש טפי שעוסק בתורתו של ר"ע. אמנם גם אם היינו אבא אליהו זכור לטוב, לא עדיף מקודשא בריך הוא דעסיק בתורת רבי אביתר ורבי יונתן (גיטין ז:).

ג. שבעה דברים צוה ר"ע לבנו. אייתינהו הכא איידי דעשה שבתך חול הוא מצוואות אלו. ואח"כ צוואות ר"ע לתלמידו. ויל"ע מאי שנא הני ז' לבנו והני ה' לתלמידו. ואח"כ צוואת רבינו הקדוש, והפסיקו בעצות דאביי נגד דבר אחר ודר"פ בענין שונרא, וחזרו להביא צוואות תנאים לתלמידיהם (רי"ש בר"י לרבי וריבר"י לרבי).

ד. אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות. שמעתי בשם הג"ר מאיר שפירא זצ"ל (משגיח דנחלת דוד) בשם גדולי המוסר שפירשו שכוונתו אם לא אלמד אשאר עיר פרא ומידותי הרעות עלולות להביאני עד שפלות שכזו גם כן. ללמדך לאיזו השחתה יכול אדם להגיע ללא תורה.

ה. היתלה באילן גדול. רשב"ם פירש שילמד אצל אדם גדול ויאמר דברי רבו בשמו. ושינה קצת מלשון המפרש דמשמע מיניה דשרי לומר בשם רבו אף שאינו האמת. וכך מרגלא בפומיה דאינשי. ואפשר דטועים בזה.

קיב:

ו. עור דג, תרי מילי נינהו כדלהלן, וכן כוס חמין.

ז. כינים לבנים. נראה דנחלשות מהכיבוס, ואם במשך שמונה ימים אינן מקבלות מזונן מגוף האדם מתות. אבל תוך ח' ימים מבריאות וגרועות לדבר אחר דוקא במצב זה.

ח. גרמי קטיני דחיויא. נראה דלא מצד ארס אלא חדירת עצמות קטנות למחזור הדם וכדומה זו הסכנה.

ט. ואל תעמוד על המקח וכו'. במסוה"ש כ' עיין בב"מ, ומסתמא כוונתו דשם משמע דהיינו מצד אונאת דברים דהמוכר שחושב שבא לקנות ומצערו חינם, ודלא כרשב"ם כאן שפי' שגורם לו נזק ממש.

י. דגני להדי כרעיה. משמע התינוק ישן לצד רגליו של המשמש, ואעפ"כ מנח ידיה עלויה וקצ"ב. או דא"צ מנח ידיה בשעת תשמיש ממש אלא סגי מעט קודם או אח"כ.