קיז.

א. ידידיה נחלק לפיכך יה קדש. יל"ע אי גם להיפך זה מוכרח דאי הוי תיבה אחת ע"כ הוי חול. דלקמן איכא למ"ד הללויה שם ושבח בתיבה אחת. ויל"ע.

ב. נביאים שביניהם. משמע קצת דהיינו בדורו של משה. וכ"נ להלן ברשב"ם ד"ה יהושע וכל ישראל. ואע"פ דלהלן איכא ברייתא דחד אמר משה, וח"א יהושע, דבורה חזקיה וכו', והיינו כסדר הדורות, ורבנן דאמרי נביאים מובאים לבסוף, משמע מזה דהיינו חגי זכריה ומלאכי, יש לדחות דנקט לרבנן בסוף אחר כל היחידים.
וברשב"ם כתב על כל פרק ועל כל רגל, אבל נראה דט"ס ועל כל רגל הוא פירושא דעל כל פרק. וכן משמע בד"ה הלל זה שבסמוך.

ג. ר"מ אומר כל תושבחות דוד אמרן, הלל זה מי אמרו. משמע קצת לישנא דאף לר"מ יש לדון ולא גילה בזה דעתו. וצ"ב מדוע לר"מ שאני מכל תהילים.

ד. אפשר ישראל שחטו פסחיהם ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה. יש כאן רזי התורה שנמסרו לחכמים, דעצם הסברא אינה מוכרחת לנו, ובפרט דיתכן שאמרו שירה אחרת ולא נוסח ההלל. ולחז"ל היתה הרגשה שא"א פסח ולולב בלא הלל המצרי. וכן הסברא דלהלן, דלא יתכן לחבר נוסח כזה הכולל כמוהם יהיו עושיהם בדור שעובדי ע"ז מצליחים וקיימים מזה מאות שנים. ועי' רש"א דלכ' פסל מיכה כבר היה בים כמו שדרשו ועבר בים צרה. ולכ' י"ל דמ"מ לא היה אז קבוע במקומו ולא שימש עדיין בפועל.

ה. משכיל ע"י תורגמן. עי' רשב"ם. ואין כוונתו דיש במשמעות משכיל, לחישה, אלא משכיל הוא פועל יוצא שמכניס שכל לאחר, והיינו שלוחש לתורגמן את הדברים.

ו. מזמור לדוד שאמר שירה ושרתה שכינה. כמדו' דרובן כך הוא ולדוד מזמור הוא פחות מצוי. ויש בזה לימוד לדורות, דלא יאמר אדם כשתבוא ההרגשה המתאימה אז אתפלל ואלמד כראוי וכדומה, אדרבא התנועה החיצונית מעוררת את הפנימית כמאמר הלוצאטו, וכדאמרי אינשי עם האוכל בא התיאבון. ויש להתחיל לעבוד את עבודת ה' גם בלא הרגשת הטעם וסוף הטעם לבוא. ובמק"א כתבתי בשם השם משמואל דביסוד זה נחלק משה עם בצלאל משכן וכלים או כלים ומשכן, והודה משה לבצלאל דקודם משכן חיצוני ואז יבואו הכלים הפנימיים.

ז. מילתא דבדיחותא והדר באימה. העירני אדם גדול א' זצ"ל ללשון הפייט בברכת יוצר של שבת, שמחים בצאתם וששים בבואם, אבל עושים באימה רצון קונם, ודוק.

ח. באמצע פירקא . ר"ל רחוק משני הצדדים בשוה.

קיז:

ט. שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום. עי' תוס' בדרך רמז. ועמדו על זה בס' הק' מצד תוכן הדברים מאי שייטא יצי"מ לש"ק. ובפשטות ע"ד התוס' דכל האפשרות לעשות מלאכתם עבור עצמם, ולא כעבד לאדונו, הוא מכח יצי"מ ע"י הקב"ה ועל כן ציוך ה' אלוקיך לשבות לשמו. ובדיברות השניות זה נזכר בתורה עצמה לפחות לגבי ינוח עבדך כמוך. ובזכרוני שדיברנו בזה כאן.