קכ.

א. מר זוטרא מתני הכי מפטירין אחר המצה. קצ"ב מנא פשיטא לן בזה למעשה להחמיר, והא קי"ל כל"ב ובפרט בדרבנן.

ב. רב אחא ב"י אמר א' זה וכו' דרבנן. העירני הגאון רבי דב לנדא שליט"א דלפ"ז לכאורה אין חיוב פת מה"ת בליל א' דסוכות. דהא נפיק לה בגז"ש ממצה, ומצה עצמה אין חיוב מה"ת בזה"ז ומהיכא תיתי לחייב סוכה בזה"ז מה"ת. ויל"ע אי שייך לומר דאחר הילפותא, מ"מ מצה תלויה בפסח וליכא ופת בסוכה אין תלוי בכלום ואין סיבה שלא ימשיך בזה"ז. ויל"ע.

קכ:

ג. מינם קא נאים מר. זה אינו לשון נמנום אלא לשון תנומה ממש. וזה דקאמר ליה אביי אם מר ישן ממש הרי הוא אסור כר"י דאוסר אף למקצתן בנרדמו, והשיבו דרק נמנם. ופשוט.

ד. ראב"ע וכו'. צ"ב מה משמעות הענין שהוי נותר מחצות אע"פ דהוי בר שריפה רק מהבוקר. ובפרט דלמעשה אין שורפין ביו"ט, והוא רק עומד לשריפה מהבוקר, ואע"פ דמחצות הוי נותר. ועי' קה"י ברכות מהלך נפלא בכל זה ותו"ד דבאכילת הפסח יש שני דינים, הא' ככל קרבן, והב' מצד מצוות הלילה כאכילת מצה ומרור, ללא קשר לדיני קרבן. וסבר ראב"ע דמצד הלכות קרבן שלו הוא נפסל רק בבוקר, וזמנו עד סוף הלילה ומקמיה הכי אינו בר שריפה, אבל מדיני מצוות הלילה זמן אכילתו רק עד חצות, ולהכי מאז הוי נותר, וזהו נותר מסויים ומיוחד שניתותר אחר זמן האפשרות לקיים מצוותו, ושוב אסור כבר באכילה, למרות שמצד דיני הקרבן עוד לא תם זמנו. יעוי"ש בהרחבה דברים נפלאים עפ"ז.