"יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר". זכור לי שיש פירוש של הג"ר ראובן מרגליות על הביטוי 'יתיב פלוני קמיה דפלוני ויתיב וקאמר'- שפירושו שדרכם היה שעל מנת לקבל את רשות הדיבור היה התלמיד נעמד ומשקיבל רשות לדבר ישב ואמר את דבריו.
מישהו זוכר היכן הוא כותב זאת? או שאני טועה ואני זוכר את זה ממקום אחר? או שכלל לא?