לימוד המסכת אינו בלתי נוגע לנו אלא מפני שנדמה שהוא עוסק בעניינים 'טכניים' ולא ברעיונות רוחניים גבוהים, אבל לא באמת כך. צריך 'לקרוא אחרת' את הגמרא.
מחד, סוכה היא דירת ארעי, מבנה עלוב וחלש וחולף, ומאידך עושים אותו ולו בנוי סוכה הנאה ביותר שאפשר. מצד עצמה יכולה הסוכה להיות מדובללת ומבולבלת אבל בתנאי שצילתה מרובה מחמתה.
( גם המעובה שאין רואים כמעט מבעד לסכך את הכוכבים ברקיע. יש והאדם גס ועבה עד שאין רואים אצלו כמעט שום 'רוחניות' אלא כנצנוץ הכוכבים וכו' )
לענ"ד הסתירה הזו בין המבנה העלוב ובכ"ז הכשר לכתחילה לדרישת ה'זה א-לי ואנוהו' צריכה עיון. חשבתי שחכמים ממני יאירו ויעירו על כך אך כיון שעד כה אף אחד לא עשה זאת אנסה בזה לעורר לתגובות.
נראה שהסוכה אינה רק מבנה מעורר תודעה של אמונה, בהיותה 'צילא דמהימנותא', אלא היא רומזת לאדם עצמו, שגם ה'מקיפים' שלו, לבושו וביתו, וכך סוכתו - מייצגים אותו. האדם עצמו ואמונתו מיוצגים בסוכה. כל שעלינו לעשות לאורך המסכת הוא לקרוא בכל מקום במקום 'סוכה' - האדם המאמין ואמונתו.
לעתים, האדם עצמו ואמונתו מדולדלים ואף מבולבלים לא רק שחייו הם ארעיים גם תודעתו ואמונתו, אם האמונה מרובה מחוסר האמונה שלו ובו, הוא 'כשר'. 'אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון' - מאמרו של ר"ל, מורה שלעתים אף אלו שנראים ריקים מידיעות ולימוד, אבל המצוות שהם מקיימים למעשה מעידות שאינם באמת ריקים. המצוות וקיומן הן המדד האמיתי לאמונת האדם.
והרמז הנאה :
'הסוכה המדובללת'=96+517=תרי"ג ( מצוות )
='זה סוכה מבולבלת'=12+91+510