רב ושמואל חד תני אידיהן וחד תני עידיהן
מאן דתני אידיהן לא משתבש ומאן דתני עידיהן לא משתבש
מאן דתני אידיהן לא משתבש דכתיב {דברים לב-לה} כי קרוב יום אידם
ומאן דתני עידיהן לא משתבש דכתיב {ישעיה מג-ט} יתנו עידיהם ויצדקו
ומאן דתני אידיהן מאי טעמא לא תני עידיהן אמר לך תברא עדיף
ומאן דתני עידיהן מאי טעמא לא תני אידיהן אמר לך מאן קא גרים להו תברא עדות שהעידו בעצמן הלכך עדות עדיפא
והאי יתנו עידיהם ויצדקו בעובדי כוכבים כתיב הא בישראל כתיב דאמר ריב''ל כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות להם לעוה''ב שנאמר יתנו עידיהם ויצדקו אלו ישראל ישמעו ויאמרו אמת אלו עובדי כוכבים
אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע מאן דאמר עידיהן מהכא {ישעיה מד-ט} יוצרי פסל כולם תוהו וחמודיהם בל יועילו ועידיהם המה

פירוש המילה "אידיהן/עידיהן" במשנה זה יום ה"חג" שלהם.
אבל, המילים המובאות בגמרא מתפרשות באופן אחר לחלוטין:
אידם = שבירה/שבר
עידיהם = עדות שלהם

לכן - לא מובן לי כוונת הגמרא. הייתי מצפה שהגמרא תביא מקור מהתנ"ך בו "חג" של עכו"ם מכונה "איד" או "עיד", אבל בפסוקים הנ"ל פירוש המילה "אידם/עידיהם" מתפרש באופן אחר.

לכן - אשמח אם מישהו יוכל לבאר את כוונת הגמרא. תודה מראש!