רש"י ד"ה אבל מפני הדחק. שמפחידין שלא יגזרו נכרים מלישב ב''ד או שצריך הנשיא לחצר המלך ואין מעברין אא''כ ירצה נשיא כדאמר בסנהדרין (דף יא.): רש"י הביא טעם חדש שהובא בגמרא בסנהדרין בהקשר אחר שאפשר לעבר על תנאי שהנשיא יאשר כשיחזור מחצר המלך וכך היה מעשה שהנשיא הלך להגמון עיין שם, ורש"י עצמו בסנהדרין יב ע"א מפרש מפני הדחק וז"ל מפני הדחק. שמא לא יהא שם ב''ד מופלא סמוך לאדר או שמא יבא המלך אדומי ויעכב על ידן מעברין אותה ומודיעין לגולה אחר ר''ה מיד שעיברנוה: ונראה להסביר שמדרכו של רש"י שהרבה פעמים מציין טעם שיש בו אסוציאטיביות היות וכאן הובא "הם העידו" וזו היא משנה במסכת עדויות כפי שרש"י עצמו ציין קודם לכך ובאותה משנה עדויות פרק ז' משנה ז' הפיסקה הבאה לאחר עדות רב יהושע ורב פפייס ( שגם הובאה עדותן (במשנה קודמת) בדף הקודם לגבי שלמים והעדות הבאה היא המעשה מר"ג הנשיא בעיבור על תנאי, עוד אסוציאטיביות ניכרת בצמד המילים חצר המלך והם ירמזו לראיות שהובאו בגמרא קודם ממגילת אסתר, עוד אסוציאטיביות נגלה כאן בקשר למילה מלך (ולא הגמון כמופיע במשנה עצמה) נקשרת עם א' ניסן שהוא גם ראש השנה למלכים, אבל בסנהדרין יב לא הובאה עדותן וכו' ע"כ רש"י פירש רק טעם דחק באופן של חשש מגזירה או אי יכולת לישב בי"ד מופלא ובעז"ה במקומו נרחיב מדוע רש"י פירש שם כך, ולסיום אני מעתיק את המשניותבעדויות ז, ו העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד של שלמים, שיקרב שלמים: שרבי אליעזר אומר, ולד שלמים לא יקרב שלמים; וחכמים אומרין, יקרב. אמר רבי פפייס, אני מעיד שהייתה לנו פרה זבחי שלמים, ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג.

ז,ז והן העידו על ארוכות של נחתומין, שהן טמאות, שרבי אליעזר מטהר. והן העידו על תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליה לחוליה, שהוא טמא, שרבי אליעזר מטהר. והן העידו שמעברין את השנה בכל אדר, שהיו אומרין עד הפורים; והן העידו שמעברין את השנה על תנאי. מעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מאגמון שבסוריה, ושהה לבוא, ועיברו את השנה על תנאי, כשירצה רבן גמליאל; וכשבא אמר להם, רוצה אני, ונמצאת השנה מעוברת.