ג. תרגום של תורה – היה בימי עזרא ונחמיה, ונשכח, וחזר ויסדו אונקלוס הגר מפי ר"א ור"י. תרגום של נביאים – יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי. כתובים – לא ניתנה רשות לתרגמם. חגי זכריה ומלאכי – נמסרה להם נבואה לישראל. דניאל – לא נשתלח לישראל בנבואה, אבל ראה מראה שחבריו הנ"ל לא ראו. האי מאן דמיבעית – אע"ג דלא חזי, יקרא ק"ש, או יקפוץ ד"א, או יאמר עיזא דבי טבחי שמינא מינאי.
לשמוע מקרא מגילה – מבטלין כהנים מעבודתן ולויים מדוכנן וישראל ממעמדן. תלמוד תורה דיחידים – מבטלין כדי לשמוע. תלמוד תורה דרבים – עדיף מעבודה.
ליתן שלום לחבירו בלילה – אסור, והיינו בשדה מחוץ לעיר. ואם חבירו אמר מי הוא והזכיר על כך שם השם – מותר ליתן לו שלום ולהשתחוות לו.
ג: הספד על המת; במועד – נשים מענות כאחת ולא מטפחות , וכ"ש שאין מקוננות (שאחת אומרת וחברותיה עונות). לדעת ר' ישמעאל הסמוכות למיטה, מטפחות. בר"ח בחנוכה ובפורים – מענות ומטפחות אבל לא מקוננות. בפני ת"ח - מענות ומטפחות ומקוננות אפילו במועד וכ"ש בר"ח חנוכה ופורים. ואף לבטל בפורים מקרא מגילה משום ההספד, משום דכבוד ת"ת אפי' דיחיד עדיף ממגילה.
תלמוד תורה – מבטלין להוצאת המת ולהכנסת כלה. מת מצוה – דוחה קדושת כהן ונזיר, ואף כהן גדול שהוא נזיר. ודוחה אף מי שהולך לשחוט פסחו או למול בנו. ופשט רבא דדוחה אף מקרא מגילה. מת קרוב שאינו מת מצוה – אינו דוחה פסח ומילה. ולא קדושת כהונה או נזירות.
סמוך או נראה לכרך – קורא עמו בט"ו. כרך שישב ולבסוף הוקף – אין בו דין בתי ערי חומה. לתוס' נתפרש שאיו בו דין מוקף לקריאה בט"ו. ולרש"י לא נתפרש. כרך שאיו בו עשרה בטלנין – נידון ככפר. ואף דהוא מקום שווקין שמצוי עשרה מעלמא, בעינן עשרה קבועין. כרך שחרבו חומותיו ולא נבנו – יש לו דין כרך, הן לבתי ע"ח והן למקרא מגילה בט"ו. כרך שהיו בו עשרה בטלנין וכעת אין בו – בטל ממנו דין כרך. חזרו עשרה בטלניו – חזר לו דין כרך.
טוען....
הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים:
משתמש מחוברמומחהמנהלתקנון הפורום