והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר בסתר ההר מן ההר מיבעי ליה אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן הסתרים נטלה דם והראתה לו אמר לה וכי מראין דם בלילה אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה...

למה היה צורך להביא לדוד שאלה הלכתית ואיך הדבר הצילו מבוא בדמים?
מבואר כאן שעיסוק בהלכה מגיע בד"כ מחשיבה קרה ולא מושפעת מהרגש, כך מורה הוראה שרוצה להגדיר את צבעו של ה"עד" שהובא לו חייב לוודא שיש לו תנאי ראות מתאימים מצד אחד ולהתעלם במידה רבה מה"צורך" הרגשי להתיר אשה לבעלה מצד שני.
אביגיל הבינה שדוד מונע בעיקר מהרגש בבואו להשמיד את בית נבל וחיפשה תחבולה לעורר כח שכלו הקר, דבר זה הצליחה לעשות ע"י שאלת שאלה בהלכה שמצריכה הגדרה מדוייקת ושכלית, ברגע שהשכל מתחיל לפעול הרגש יורד מאד וממילא מתעשת דוד ומכיר בטעותו, ומודה "ברוך טעמך וברוכה את..."
מה שמתברר בהמשך זה שאף היצה"ר מתבטל בשליטת השכל וכך הצילתו משני דמים באותו לילה:
מבא בדמים דמים תרתי משמע אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות אמר לה השמיעי לי אמרה לו {שמואל א כה-לא} לא תהיה זאת לך לפוקה