תוס':
מן המנחה ולמעלה. פי' בתוספות הרב דמספקא ליה אי מנחה גדולה אי מנחה קטנה דמקודם לכן אינו יושב עליה נראה לי דמכאן סמכו שלא לישב ע''ג כסא וספסל אע''פ שאין ראיה גמורה דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא מצינו כפייה בכסא וספסל:
ראו מהרש"א לתוס' זה.
ביאור לדבריו: התוס' מסתפקים אם יש דין אחד של כפיית המטה ומממילא כשיושבים על מיטה יושבים נמוך אך הרוצה לשבת על כסא יכול לעשות זאת כיוון שלא מצאנו צורך לכפות הכסאות. או שמא יש שני דינים- א- לכפות המטה וב- איסור ישיבה רגילה ולכן גם אסור לשבת על כסא?
תשובת המהרש"א:
יש שני דינים כמוכח מכך שדין כפיית המטה נמשך עד המנחה בלבד ואילו איסור הישיבה עד כניסת השבת וממילא מוכח שצודק ה"עולם" שלא יושבים האבלים על כסאות.
(ותי' במה הסתפקו התוס'?)