שאלת הבהרה (ולא לקנטר חס וחלילה) - מדוע יש התייחסות כל כך נרחבת מחינה הלכתית למצבי קיצון, ואולי אף למצבים לא ראויים מכל מיני בחינות, כמו ביתו ובנו מאנוסתו?
אני מבין שיש צורך לתת מענה הלכתי לכל מצב, אך מדוע להעמיד את זה בראש הדיון בעניין? זה כמו, להבדיל, שהיום מישהו יכתוב ספר הלכה בענייני נישואים וישים בפרק הראשון דיני נישואים חד מיניים?!