ושאר שקצים כו': הא הורגן חייב מאן תנא א''ר ירמיה ר''א היא דתניא ר''א אומר ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת מתקיף לה רב יוסף עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה דאינה פרה ורבה אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין לא פליגי ושניהם לא למדוה אלא מאילים רבי אליעזר סבר כאילים מה אילים שיש בהן נטילת נשמה אף כל שיש בו נטילת נשמה ורבנן סברי כאילים מה אילים דפרין ורבין אף כל דפרה ורבה א''ל אביי וכינה אין פרה ורבה והאמר מר יושב הקב''ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים מינא הוא דמיקרי ביצי כינים והתניא טפויי וביצי כינים מינא הוא דמיקרי ביצי כינים והרי פרעוש דפרה ורבה ותניא הצד פרעוש בשבת רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר אמר רב אשי צידה אהריגה קרמית עד כאן לא פליגי רבי אליעזר ור' יהושע אלא דמר סבר דבר שאין במינו ניצוד חייב ומר סבר פטור אבל לענין הריגה אפילו רבי יהושע מודה:
לר' ירמיה בכל השרצים סוברים חכמים שפטור בהריגתם ורק לר"א חייב לר' יוסף המחלוקת רק בכינים ובשאר שרצים מודים חכמים לר"א שחייב.
הטעם למחלוקת בכינים הוא שהם "בעלי נשמה מחד אך מאידך אינם פרים ורבים"
לדעת ר' יוסף היסוד לחיוב בדעת חכמים הינו אם "פרים ורבים" שכל שעושה מעשה פר"ו אסרה התורה להורגו ומה שנוצר ללא מעשה זה אין איסור בנטילת נשמתו.
ראשית יש לשים לב שלעולם בהלכה איננו בוחנים את המציאות במיקרוסקופ אלא ב"עין בלתי מזויינת בלבד" וע"כ אין כלל נ"מ להלכה לעובדה שניתן להבחין במעשה הפריה אצל הכינים במעבדה.
שנית יש להעמיק באותה סברא של חכמים כפי שהוסברה ע"י ר"י שאיסור הריגה נגזר ממעשה פר"ו ולא מצד שיש כאן "נשמה" (שנוצרה מזיעה ועיפוש).
נראה שלר"י צריך חשיבות של מלאכה המבטלת יצירה של "מחשבת" ביסודה כך דבר שנעשה במעשה "מחושב" של פר"ו יש בסתירתו מעשה מחשבת של בריגה אך דבר שנוצר בפחיתות גדולה מצד שהיה כאן זיעה ועיפוש אין בביטולו שום חשיבות וע"כ אין בזה מלאכת הריגה דאו'.