גמ':
איני והא אמרו ליה רבנן לר' אבא בר זבדא נסיב איתתא ואוליד בני ואמר להו אי זכאי הוו לי מקמייתא
רש"י
איני והא אמרו ליה כו'. אמתני' פריך דקתני ישא אחרת שמא לא זכה להבנות ממנה ויזכה להבנות מן השניה

תי' מה שייך להקשות מתשובתו של האמורא הבבלי ר' אבא בר זבדא על המשנה, הרי יותר מסתבר היה שיקשו מהמשנה עליו ?
וצ"ל שכיוון שאמר סברא מסתברת ש"אי זכאי הוו לי מקמייתא" הרי שיש קושי על הדין שבמשנה מסברא שנאמרה ע"י האמורא.
כלומר הדין צריך להיות תולדה של סברא הגיונית ואם הדין לא מסתדר עם שום סברא הרי שקשה על הדין כיצד הוא מתקיים.
אומנם למסקנה אין בעיה לוגית בדין המשנה שהרי היא סוברת שניתן מסתמא לתלות העקרות ב"עונש" על הגבר והאשה שלא זכו להפקד זה מזו אך אולי יצליחו בזיווג אחר.