אמר רבי אלעזר: האומר "פתח פתוח מצאתי" - נאמן לאוסרה עליו...
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא: "בתולה נשאת ליום הרביעי" - ליום רביעי אין, ליום חמישי לא. מאי טעמא? משום איקרורי דעתא. ולמאי? אי למיתב לה כתובה - ניתיב לה! אלא לאוסרה עליו, ודקא טעין טענה - מאי לאו דקטעין טענת פתח פתוח? לא, דקטעין טענת דמים.

אמר רב יהודה אמר שמואל: האומר "פתח פתוח מצאתי" - נאמן להפסידה כתובתה.
אמר רב יוסף: מאי קמ''ל? תנינא: "האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה" - ביהודה הוא דלא מצי טעין, הא בגליל מצי טעין. ולמאי? אי לאוסרה עליו, ביהודה אמאי לא? אלא לאו להפסידה כתובתה, ודקא טעין טענה - מאי לאו דקא טעין טענת פתח פתוח? לא, דקא טעין טענת דמים.

התקשיתי מדוע אביי הביא סיוע מהמשנה לעיל ("אף אנן נמי תנינא") ולא הקשה ממשנה זו כשיטת רב יוסף ("מאי קמ"ל תנינא"), או להיפך - מדוע רב יוסף הקשה מהמשנה לקמן ("מאי קמ"ל תנינא") ולא הביא סיוע מהמשנה לקמן ("אף אנן נמי תנינא").
מדוע כאשר אביי ראה את דברי רבי אלעזר במשנה - אמר לו "שכוייח",
ואילו כאשר רב יוסף ראה את דברי שמואל במשנה - הקשה עליו מה באת לחדש.

וחשבתי שמא יש לתרץ ע"פ תשובת רשב"ם לראב"ן (ראב"ן שאלות ותשובות (בסוף הספר) ד"ה והא דאמרינן) שכתב: "וכן כל מקום שנחלקו שני אמוראים בתלמוד וברייתא מוכחת כדברי אחד מהן, פעמים שהקשו בבית המדרש לאותו אמורא עצמו והתם אמרינן תיובתא דפלוני תיובתא, ופעמים שלא הוזכרה בבית המדרש בשעת מחלוקת עד לאחר זמן והתם גרסינן תניא כוותיה דפלוני וממילא מילתא (דאידו') [דאידך אידחי]".

ושאלתי את הרב יוסף שמשי והשיב לי שאולי ניתן לתרץ ע"פ דברי היד מלאכי כללי התלמוד כלל סא שכתב: "וכגון זה כתבו רש"י והתוס' בפ"ב דחולין [דף] ל"א א' דלא פרכינן הא תנינא חדא זימנא במילתא דאתיא מדיוקי והיינו טעמא כדכתיבנא דכיון שלא בא מפורש במתניתין אין זה כפל ועל כגון דא רגיל תלמודא לתרוצי ולמימר פלוני דיוקא דמתני' אתאי לאשמועינן עיין שבת [דף] ל"ז ב' ושבועות [דף] כ"ט ב' ומצאתי מחודש בעירובין [דף] פ"ה ב' דמקשה מאי קמ"ל תנינא ומדיוקא מייתי לה ועיין הליכות אלי כלל תקי"ג: