אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

יש לשים לב שצריך להגיע למצב שלא מבדיל בין העובדה שהמן ארור לכך שמרדכי ברוך. אומנם אין כלל חיוב או הו"א בגמרא שיתבלבל לחשוב שהמן הוא הברוך ואילו מרדכי ארור ח"ו.

מה ההבדל בין ההבנות:
בהבנה הנכונה (הראשונה) ה'מבוסם' יודע שהמן ארור ויודע ידיעה גמורה שמרדכי ברוך ורק לא יודע מה 'בינהם'.
מהו ספקו ?
צ"ל כך: השכל שלנו נוטה לחפש את הסיבה למאורעות החיים וכל דבר מנסה לקטלג לפי "טוב או רע לי", בקריאה פשוטה של המגילה קופץ מייד שכלנו ומסביר לנו שההצלה הינה תוצאה מפעילותו של...
כאן יש שני סוגי אנשים, חלק (ואולי הרוב) יתלו ההצלה במרדכי הברוך שאנו מברכים אותו על טרחתו להצלתנו וע"כ מכירים לו טובה.
שאר הקוראים (אותם שמעמיקים יותר בקריאת הפשט) יכולים לחשוב שההצלה באה ב'זכות' הרשעות של המן שהגדיש סאת יהירותו, חוצפתו ומידת האיום ששידר כלפי המלך עד שהביאה אותו התנהגותו לתוצאה הבלתי נמנעת- המלך כועס עליו על האינטימיות שלו עם אסתר ועל רצונו לפגוע במי ש"דיבר טוב על המלך" ומורה לתלותו. או כפי שרגילים לומר "הרשעה מכלה את עצמה".

מי הצודק א"כ, האם הסוברים שההצלה באה בזכות מרכי הברוך או בגלל התנהגותו של המן הארור?
התשובה היא ששניהם צודקים וטועים באותה מידה.
לפי השכל שרגיל להפריד בין הסיבות ולחפש את הסיבה הנכונה ביותר, יש אומנם סברא לשני הצדדים אלא שזה לא ייתכן, הרי אם הראשונים צודקים והרשעה הינה הגורם להצלה אין כלל חשיבות למרדכי ואילו מצדדי מרדכי צודקים הרי שהיה מצליח גם ללא שהיה המן ארור ודי היה בזכותו וברכתו בעיני המלך כדי ש'תהפך' המלך על מי שינסה לפגוע בו?
שאלה נוספת:
השכל הצליח להסביר כיצד באה ההצלה לעמ"י בצורה טבעית בין ע"י רשעת המן ובין ע"י חסידותו של מרדכי שהציל המלך. אך היכן נכנס כאן מלכו של עולם, האומנם באמת אין מקום לשמו בסיפור המגילה?!?
ע"ז ענה רבא: כאשר תתבסם קמעה ותחליש כח שכלך תהיה פתוח להבין שמתחת לסיבות הרציונאליות שמהוות את מאורעות הזמן יש רובד נסתר ואלוקי שהוא באמת הסיבה הראשונה לקורות העולם.
כך האינטואיציה תגלה לך שיש להודות ולשבח לקב"ה שהוא באמת סובב ההצלה לעמ"י, וכיוון שהוא מקור כל הכוחות הרי שהוא יכול להביא הגאולה בשני כוחות סותרים (מה ששכל אנוש לא תופס בד"כ) והוא שרתם גם את הרשעה וגם את הברכה להצלתנו.
הכרה זו הינה הכרה עליונה יותר מההכרה הרגילה שיש בכח השכל לברר לנו ולשם כך אכן נצרכים אנו לביסום קל כדי לגלותה.