כי אתא רב דימי אמר
אחד דג מליח ואחד ביצה צלויה חזקיה ובר קפרא שרו ורבי יוחנן אסר ר' חייא
פרוואה איקלע לבי ריש גלותא
אמרו ליה ביצה צלויה מאי
אמר להו חזקיה ובר קפרא שרו ור' יוחנן אסר ואין דבריו של אחד במקום שנים
אמר להו רב זביד לא תציתו ליה הכי אמר אביי הלכתא כוותיה דרבי יוחנן
אשקיוהו נגוטא דחלא ונח נפשיה

מקרים כאלו של "נתן בו עיניו ונח נפשיה" וכדומה שכיחים לא מעט בגמרא.
הכיצד?