בוקר טוב,

מספר פעמים הסבירה הגמרא את היסוד "בנדרים הלך אחר לשון בני אדם" ,המשניות והגמרא בעקבותיהן מביאים נוסחים רבים של לשון נדרים בתחומים שונים ובמאכלים שונים , מה נכלל ומה לא.
לכאורה , עפ"י העיקרון לעיל , בכל תקופה לשון הנדרים תקפה עפ"י המקובל כיוון שזה העיקרון בנדרים , מדוע אם כן המשנה והגמרא שבה ומביאה עוד ועוד נוסחים ולשונות כאשר העיקרון ברור ?
השאלה כללית ומחשבתית והיא אך ורק לצורך הלימוד וברור שבכל מלה יש ממש מצווה , אך "תורה היא וללמוד אנו צריכים"

תודה