מתני' רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו אף הוא נעשה זבל שנאמר {דברים יג-יח} לא ידבק בידך מאומה מן החרם:

לכאורה היה ניתן לומר שנחלקו בגדר מצות האיבוד.מה צריך לעשות כדי לקיים מצוות איבוד
אך מדוייק שלא כך הואיל וטיעון חכמים הוא שנהנה מן הזבל.
ואכן התוס' אומרים שנחלקו בדין זה וזה גורם אך רבי יוסי אוסר לכתחילה במקום שמכוין ליהנות

תוס': אמרו לו אף הוא נעשה זבל. פי' רשב''ם וקא סברי זה וזה גורם אסור ורבי יוסי לא חייש דסבר זה וזה גורם מותר ומכל מקום אסור לזבל שדה לכתחלה אף לרבי יוסי בזבל של עבודת כוכבים כיון שהוא מתכוין ליהנות ואין להקשות דרבנן אדרבנן דהכא חיישו רבנן לזבל ואילו גבי חמץ בפרק כל שעה (פסחים דף כח.) אמרי רבנן (מפזר) וזורה לרוח דיש לחלק גבי חמץ כתיב לא יאכל והלכך אינו אסור אלא כדרך הנאה גמורה אבל בעבודת כוכבים כתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם ואפילו כל דהו אי נמי רבנן דהתם היינו רבי יוסי דהכא:

ומקשה בספר בין המשפתיים מדוע לא חל כאן דין נעשית מצוותו כמו בכל איסור הנאה?
ומתרץ ע''פ תוס' בתמורה ל''ב שבע''ז ישנו איסור גם לאחר שנעשית מצוותו משום חומרא דע''ז.

אך עדיין צ''ב מדוע ע''ז אינה בכלל דברים שנעשית מצוותם ומועלין בהם כתרומת הדשן ועוד במסכת פסחים וזבחים.
וממילא ישנם שלושה כתובים הבאין כאחד שלכ''ע אין מלמדים ועל כרחך התחדש כאן גדר מיוחד בע''ז.

אפשרות אחת אומר ''בין המשפתים'' שישנו חיוב איבוד נוסף וממילאלא נעשתה מצוותו אך לא משמע כך מתוס' בתמורה שמשמע שזהו בגדרדבר שנעשית מצוותו. וגם מאי שנא מכל איסורי הנאה

ולכן מחדש שהאיסור הוא לא גוף הע''ז אלא ההנאה ממנה ודין נעשית מצוותו היא רק
במקרה שהחפץ הוא איסור הנאה אך כאן התחדש מולא ידבק שההנאה היא גוף האיסור וממילא גם לאחר שנעשתה מצות איבוד עדיין ישנו איסור ליהנות מע''ז מצ''ב הדיון בבין המשפתיים עיין בעמ' 48,47,46