ברייתא ראשונה:
רבי יהודה אומר: בעלה נאמן מקל וחומר, ומה נדה שהיא בכרת - בעלה נאמן עליה, סוטה שהיא בלאו - לא כל שכן.
ורבנן? היא הנותנת, נדה דכרת - חמירא ליה ומהימן, סוטה דלאו - לא חמירא ליה ולא מהימן.

ברייתא שניה:
רבי יוסי אומר: בעלה נאמן עליה מקל וחומר, ומה נדה שהיא בכרת - בעלה נאמן עליה, סוטה שהיא בלאו - לא כ"ש;
אמרו לו: לא, אם אמרת בנדה - שכן יש לה היתר, תאמר בסוטה שאין לה היתר? ואומר: (משלי ט) מים גנובים ימתקו וגו';

למה לר' יהודה נותנים תשובה אחת (נידה איסור חמור סוטה איסור קל) ולר' יוסי תשובה אחרת (נדה אסורה זמנית סוטה אסורה לעולם)?