כידוע דאעש הבטיחו למוסלמים "להשיב דת האמת לקדמותה" והחלו במקומות כיבושיהם לנהוג עפ"י השריעא ללא הנחות של התייחסות לעולם המודרני.
מעלליהם מעוררים חלחלה בכל בן אנוש מתורבת.

לכאו' גם שאיפתנו הינה לבא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ ש "עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם"
משפטים הכוללים כידוע גם סקילה על חילול שבת וחנק לניאוף וכד'
דבר זה לא מתקבל לחלוטין על דעת רוב עמ"י בן ימנו וגם אצל רבים מהדתיים הדעת לא נחה מהנ"ל במיוחד מצד ההשוואה למראות הנגלים לעיננו ממה שקורה לשכנינו המוסלמים השואפים להחזיר את העולם לימי-הבניים.

אומנם המעיין היטב בסוגייתנו יגלה את ההבדל התהומי בין משפטי תורת החיים לבין הזיותיו של אותו משוגע וחבר מרעיו:
במבט שטחי נראה שהעונש מהתורה לאשה מנאפת ואיש המנאף עימה הינו חנק ולעיתים סקילה אך לאמיתו של דבר זה כלל לא כך!

דינה הלכתחילי של אישה שנודע לנו בברור שהינה "טמאה" הוא שתצא מבעלה בלא כתובה ועונשו של המנאף הינו שנאסר בה גם לאחר גרושיה מבעלה!!!
למעשה גם העונש של "צבטה בטנה" הינו רק איום כדי שלא תשתה וכל מטרת ההשקאה הינו רק "כדי שתודה ויתברר לנו העניין" שטמאה היא , כמובן ברור זה מוביל רק לתוצאה אחת- הפסד כתובה! (כמובן שאסור לבעל לפגוע בה או במנאף בכל דרך מלבד העונשים הנ"ל)
מהו אם כן עונש המיתה שכתוב בתורה- זה נאמר רק למציאות בלתי אפשרית כמעט של זוג שהחליט לנאף להכעיס ועל מנת להרס במודע את הנורמות המוסריות של החברה- שראו אותם שני עדים והזהירום שהתורה אסרה הדבר והם מכריזים שהם "מצפצפים על התורה ועושים למרות האיסור במודע לגמרי"
כאן יש עונש מרתיע שנעשה ע"י החברה כדי להשיב סדרי המוסר הכלליים אך כבר בררו חז"ל שבפועל לא היו כמעט בעמ"י רשעים גמורים כ"כ לעשות להכעיס נגד החברה ותורתה בריש גלי ולכן כמעט ולא הגיעו לעונשים של מיתות ב"ד או מלקות דאו' כלל!