ונתבקשנו לפרסם כאן בפורום בעילום שם:

על היחס בין ביטול נעבד לבין ביטול בתקרובת

הגמרא בדף נ. לומדת שאין מועיל ביטול בתקרובת, רב חייא בר גידל לומד מהפסוק "ויאכלו זבחי מתים ויצמדו לבעל פעור" מה מת אין לו ביטול לעולם ,אף תקרובת עבודת כוכבים אינה בטילה לעולם. והשאלה היא כיצד תקרובת תהיה חמורה יותר לשיטה זו מגוף הע''ז הנעבדת?שיש לה ביטול .

ישנם מספר הסברים ואנו נביא שנים מהם.

א. הט''ז בסימן קלט מסביר שהסברה היא שמהות העבודת כוכבים הנעבדת היא שלמותה, וממילא כאשר מבטלים אותה בטלה החשיבות של הע''ז. אך לעומת זאת תקרובת חשובה גם בשיעור מועט, וממילא אין זה אומר שתקרובת חמורה מגוף הע''ז אלא זו חומרא מקרית.

ב. המאירי מסביר שהואיל ולקרבן אין ביטול אף לע''ז אין ביטול, והע''ז היא כקרבן. ודברי המאירי טעונים הסבר, מה הקשר בין ביטול בקרבן לביטול בתקרובת ע''ז הרי לא שייך לבטל קרבן, ומה ההשוואה בין קרבן של מקדש לבין תקרובת עכו''ם? ובנוסף כיצד זה מסביר את החילוק מנעבד?

ניתן לומר שכשם שבקרבן ישנה חשיבות של קודש בגלל המעשים שנעשים בו כך גם ישנה
חשיבות לתקרובת עקב המעשים שנעשים בה כלומר הואיל ומעשי האדם חלים בצורה
משמעותית יותר בגוף התקרובת , ממילא אין בהם ביטול כי האיסור איננו נובע משם ע''ז
אלא מהמעשים שנעשו בו.

לעומת הנעבד עצמו שעיקר האיסור הוא מחמת שיש לו שם אלוה .
וכאשר מבטלים אותו הוא מאבד את חשיבותו. והמעשה שנעשה בו הוא פחות משמעותי.

עקרון זה מזכיר את הסברא של תפיסת יד אדם בענין פטור מחובר שדבר שאין בו תפיסת יד
אדם לא נאסר לעומת דבר שיש בו תפיסת יד האדם שמעשי האדם חלים בו.

הדעה השניה המובאת בגמרא אומרת שדוקא לתקרובת כעין זבח אין ביטול .
אך למשל למרקוליס יש ביטול.(לגבי איסור הנאה נחלקו הראשונים האם במרקוליס
ישנו איסור הנאה או שבאופן עקרוני אין איסור אך מרקוליס היא גם נעבד)

לשיטת הט''ז לא כל כך מובן מדוע ישנו חילוק לשיטה זו בין זבח לבין מרקוליס,
הרי הסיבה שתקרובת נאסרה היא משום שיש לה חשיבות גם בשיעור מועט.
לעומת זאת לשיטת המאירי מובן שדווקא מעשים בגוף התקרובת כקרבן
יוצרים אחשביה לתקרובת ואין לה ביטול לעומת מרקוליס שרק נזרקת.