מחזיר אתכם לדף מה:
האם אשה אכן פסולה לכתוב סת"ם?

לכאו' פשט הברייתא שאכן פסולה מגזה"כ כמו גוי או מומר שהרי כולם "אינם בקשירה"
אומנם יש קושי גדול בהבנה הפשטנית של הבריתא שהרי
א: אשה כן שייכת למצוות עשה שהזמן גרמן ותפילין בכללן (לתוס' אף יכולה לברך) רק שאינה מצווה- חייבת בהן, אך בכ"ז יש לה שכר רק שהוא פחות משכר האיש המצווה ועושה.
ב: למה יהודי מומר או מוסר נחשב כ"לא שייך לתפילין"? וכי מחלל שבת נפטר מחיוב שאר מצוות??!
עוד שאלה- אם המדד האמיתי לעניין כתיבת סת"ם זה החיוב במצוות תפילין וזה קובע אם הכתיבה כשרה או פסולה למצווה למה יש דיונים על כתיבת נכרי והו"א שיהיה כשר וכן מניין הגדר ששורפים כתב של ע"ז הרי לכאו' דינו של נכרי אחד הוא- פסול! ?
בגלל השאלות הנ"ל יש לדעתי להבין הבריתא אחרת:
המדד אינו השייכות לחיוב בתפילין אלא השייכות ל"מדרגה המיוחדת" של המצווה, בתפילין בשונה מכל המצוות של התורה צריך מדרגה מיוחדת כדי לקיימה, בלש' חז"ל- "גוף נקי כאלישע בעל כנפיים" מהסיבה הזו מספרים התוס' שרוב בני דורם כלל לא הניחו תפילין!!! כי לא היו מספיק "נקיים".
אם כן השייכות לאותה מדרגה אכן יכולה להתחלק ל3 רמות-
שייכים- גברים יהודים לומדי תורה
מתנגדים- ע"ז ששורפים כתביהם
לא מבוררים- כמו נשים, קטנים, עבדים, עוברי עברה שכולם (לפחות בזמן חז"ל) מסתמא לא היו במדרגה הראויה ולכן כתביהם היו פסולים (בלבד) אך אם היינו יודעים בוודאות שאכן בזמן הכתיבה היו במדרגה הראויה היה הכתב כשר