נראה שמושג זה "נמתח" אל הבנה מעניינת.
לאחר שהגמרא מביאה ברייתא ובה מחלוקת בין ת"ק לר"ש
ת"ק - יכול למכור האב את בתו לאישות אחר אישות / שיפחות אחר שיפחות / לאישות אחר שיפחות , אך , אינו יכול למכור לשיפחות אחר אישות.
ר"ש - יכול האב לקדש את בתו אך ורק לאישות אחר אישות.
הגמרא מביאה מחלוקת תנאים אשר עפ"י המושג בכותרת אמורה להיות זהה עקרונית ותנאים אלו למעשה מביעים אותה הדעה כמו במחלוקת לעיל.
מחלוקת נוספת היא מחלוקתם של ר"ע ור"א
ר"ע - (עפ"י אם למקרא - "בבגדו" - בגד (אולי חופה)) - זהה לדעת ת"ק לעיל
ר"א - (עפ"י אם למסורת - "בבגדו" - בגידה (מכירה)) - יכול למוכרה רק לאחר אישות ויכול גם לשיפחות.

עפ"י הכותרת , היינו מצפים שדעת ר"א תהיה תואמת לדעת ר"ש אך לא היא .
לדעת ר"ש יכול האב אך ורק לקדש את בתו לאחר שכבר קידשה (נתאלמנה או נתגרשה בקטנותה) אך לא לשיפחות אחר אישות בשונה מדעת ר"א.
אכן בסיכום , הגמרא מחד לא דוחה את ההתאמה בין המחלוקות ומאידך מסבירה שאכן יש שוני בין דעת ר"א לדעת ר"ש.
האם אכן מושג "לימא כתנאי" לא מחייב התאמת מחלוקות מלאה או שמא "כתנאי" הוא אכן רק כ.... ולא מחייב תאימות מלאה ?