לא מבואר באיזה עצם מדובר, ברם הזקן מצוי מעל עצמות הלסת התחתונה, ואם מדובר בתלישת הזקן עם הלסת התחתונה ממקומה, יש לעיין להשוואה בדין מעלין אזניים ( ובירושלמי - בנות אזניים ) במס' ע"ז כח,ב וברש"י כאן ושם וכן בדין 'ניטל לחי התחתון -כשר' בחולין נד,א וברמב"ם ונושאי כליו ובתשובתו לחכמי לוני"ל המובאת גם בטור יו"ד הל' טריפות סי' לג בבית יוסף שם. ( ראה שרש"י סובר שזהו מצב מסוכן והרמב"ם שכלל לא). בשעתו התפרסם מאמר שכתבתי ב'אסיא' על מעלין אזניים בשבת דוגמא לדיון הלכתי אורטופדי בנושא הפריקות. וכן מאמר ב'קורות' כרך ט חוברת ה-ו על תשובת הרמב"ם לחכמי לוני"ל בענין נזקי הלסתות והצואר והזיהוי האנטומו-פיזיולוגי של אזורים אלו במקורות ההלכה, ולא ציינתי למקור שבדף היומי של היום השייך לכאורה ג"כ לשם.
לא אאריך כאן בעניין רק אבקש לקבוע שפריקת הלסת התחתונה אינה מסוכנת בד"כ כשאינה מלווה שבר של הלסת ואו עצמות הפנים אך גורמת לאי נעימות רבה ומקשה מאד על הדיבור והאכילה ואף מונעת אותם. ברוב המקרים ניתנת להחזרה ידנית למי שיודע כיצד לעשות זאת.
רש"י פירש : ודילדל בו עצם. השמיטו ממקומו ומחובר בבשר: יוצא בו לחירות. אם עצם שאינו חוזר הוא וסופו ליבש וליפול ואע''ג דליכא ביטול מלאכה דהא עצם דזקן לאו מידי הוי עביד כיון דבגלוי הוא ואינו חוזר הרי הוא כעשרים וארבעה ראשי אברים:
כאמור, אם מדובר בפריקת הלסת ואם לא מחזירים אותה תוך זמן קצר עלולים להופיע סיבוכים שונים החל מטריזמוס שהוא כיווץ שרירים וקושי לדבר ולאכול או רפיון ניכר ופריקות חוזרות, עם כאבים ניכרים באיזור, ברם בד"כ לא קיים מצב של עצם לסת שעוברת נמק ונעלמת כתוצאה מכך, להיפך, בד"כ ספיגת העצם והידלדלותה והקטנה שלה כתוצאה מנשירת שיניים בגיל מבוגר גורמת לפריקות הלסת. קשה לדון בעניין ההלכתי רפואי בזה בלי הכרת האנטומיה הפיזיולוגיה והפתולוגיה ושיטות הטיפול של מפרק הלסת ואין כאן המקום לכך.