אמרו ליה רבנן לרבא שאיל לן מר אקפיד אמר להו לאפקועי ממונאי קא בעיתו אדרבה אתון שאילתון לי דאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא אתון לא מציתו לאישתמוטי ולא היא איהו שאיל להו ביומא דכלה אינהו שאילו ליה בשאר יומי

תי': אם היו משלמים על לימודם (נגד הדין??) פשוט שהיה שכירם בכל מצב, אם לא שילמו לא מובן כלל כיצד יהיה לו דין שכיר רק בגלל שהחליט לקיים בהם המצווה ללמד תורה, משל לאדם שאומר לחברו "בוא תענה אמן על הברכה שאני אברך תכף" היעלה על הדעת שבזה הופך לשכירו של החבר?