הגמרא שואלת על דברי רב שקבע את עיקרון הרוב (גם בממונות)

"מיתיבי האשה שנתאלמנה או נתגרשה והיא אומרת בתולה נישאתי והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים לא ואמאי לימא הלך אחר רוב הנשים ורוב נשים בתולות נישאות אמר רבינא משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות וכל הנישאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא אי כל הנישאות בתולות יש להן קול כי איכא עדים מאי הוי מדלית לה קול סהדי שקרי נינהו אלא רוב הנישאות בתולות יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא".

הגמרא משתמשת באותו הביטוי למרות שהכוונה אינה זהה לחלוטין
"איתרא לה רובא" ראשון - רוב נשים נישאות בתולות וכל הנישאות בתולות יש להן קול , היות ואין קול , נפגם כח הרוב.
"איתרא לה רובא" שני - רוב נשים נישאות בתולות ורוב הנישאות בתולות , יש להן קול , היות ואין קול , נפגם כח הרוב.
1. האם זה קיים בעוד מקומות בתלמוד ?
2. מה ההגדרה של "קול" ? מדוע אין 2 עדים "מייצרים" קול ?

קיץ בריא לכל חברי הפורום היקרים