לגמרא פשוט שכאשר מקריבים את קרבן העולה של היולדת לאחר פטירתה, זה כשר ולא מרצה.
נשאלת השאלה, מדוע זה כל כך פשוט לגמרא שזה לא מרצה?
הרי ידוע שאומרים קדיש ולומדים משניות ויש מה שנקרא: "עילוי נשמה" לנפטר.

אז מאן יימר לן שאם מקריבים עבור האדם את הקרבן שלו שאין לו מזה עילוי נשמה גדול? זה כל כך מופרך?