רמי בר חמא מסתפק אם השואל שאל חפץ להיראות בו ולא לעשות מלאכה,האם נחשב שואל או לא.
לא הבנתי, מה המקור של רמי בא חמא להנחה הזו שצריך השואל דוקא לעשות מלאכה ? מה איכפת לי למה שאל את החפץ ?
לכאורה בפשטות, ברגע שלקח את החפץ ויכול לעשות כל דבר עם החפץ, למה שלא יתחייב בשמירה ובכל האונסים ?

האם לא צריך לזה גילוי בכתובים ? איפה כתוב בתורה שהושאל צריך לעשות מלאכה עם החפץ?

מה נגיד על אחד ששאל תמונה לתלות על הקיר ? או שעון ? הרי אלו חפצים שבאמת לא עושים איתם שום מלאכה. האם לא יתחייב השואל על אונסים ?


ועוד, הצד של הגמרא שאינו שואל הוא: "או דילמא ממון דאית ליה הנאה מיניה בעינן".

למה כאן אין לו הנאה מהממון ? יש לו הנאה שהוא נראה אדם עשיר שיש לו פרה בעדר.
ה'להיראות' זאת ההנאה שלו.