"תפלין איקרי נכסי דתנן המקדיש נכסיו מעלין לו תפלין"
רשב"ם - "מי מיקרי נכסי כתפילין דמו או דלמא תפילין היינו טעמא דהוי מלבוש אבל ספר מצוה היא ולא נכסי"
רש"י בערכין כג,ב -
"מעלין לו תפיליו - ופודה אותן"
"מזון וכסות ומטה ותפילין - אכולהו משיירינן לו מעות לקנותן אם אין לו"

עפ"י הרשב"ם אצלנו המגדיר את התפילין כמלבוש (!) , חובה על האדם הרוצה להניחן לפדותן (ואם אין ביכולתו , עוזרים לו עפ"י רש"י בערכין) כדי שלא ימעול והפסיקה כי מצוות לאו ליהנות ניתנו , אינה רלבנטית אצלנו .
האם זו הבנה נכונה ?