אלא אמר רב אשי הכי קאמר ומה במקום שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני שהוא כשר לזרוק דמו (שלא לשמו) לשם פלוני פסול מקום שאם אמר הריני שוחט שלא לשמן שהוא פסול [שחטו ע''מ] לזרוק דמן שלא לשמן אינו דין שיהא פסול

א. מה בדיוק הקל וחומר?...

ב. אם אני מבין נכון הלימוד הוא (עקרונית) משינוי בעלים בשחיטה לשינוי קודש בשחיטה.
איך אפשר ללמוד משינוי בעלים בשחיטה הרי לא שייך כלומר אין דבר כזה, אין משמעות לשחיטה לשם פלוני אחר שהרי אין כפרה לבעלים אלא בזריקה. כלומר זה לא קולא אלא פשוט לא שייך (ובעוד הדגשה: זה לא "כשר" אלא מותר לכתחילה כלומר אין לזה משמעות כלל).

ג. על החלק השני בק"ו:
"שאם אמר הריני שוחט שלא לשמן שהוא פסול [שחטו ע''מ] לזרוק דמן שלא לשמן אינו דין שיהא פסול"
איך אפשר ללמוד מאם שחט שלא לשמו, כלומר שינוי קודש בעבודה אחת גופה, לפסול עבודה על עבודה (שוחט ע"מ לזרוק לא לשמו), איך זה עובד? הרי זה גופא מה שדנים פה ומנסים למצוא לו מקור?

ד. האם מק"ו זה לומדים ובעצם אני שואל על מחלוקתם של ר"י ור"ל, שהבהמה פסולה לגמרי כלומר אין הזבח כשר (למשל אין לאכול ממנו או אין לו דין של נותר וכו') או הכוונה שהוא פסול במובן כמו במשנה - כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה.
אם הכוונה שפסול לגמרי,
איך אפשר ללמוד מק"ו משינוי בעלים בזריקה הרי שם כן כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה?

תודה רבה